ממד המושפעים
משפחתו של בני, סמנכ"ל תפעול בחברת ייצור המעסיקה מאות עובדים, קנתה דירה בבניין חדש. הקבלן מאחר במסירת הדירות לרוכשים ובחוזה יש סעיף קנס על איחור מסירה. בני חבר בוועד הזמני של הרוכשים וממוקד לסגור את הפיצוי על איחור במסירת הדירה מהקבלן למשפחתו.
לקראת פגישת מו"מ עם הקבלן בני מתייעץ איתי דרך שיטת ששת הממדים.
בני מגדיר מהר את הדילמה: "האם להסכים להתפשר על חצי מתוך מה שמגיע למשפחתי על-פי החוזה, על מנת לסגור כאן ועכשיו?"
על פי תפיסתו, כשהגיע לממד העתיד, העתיד משחק לרעתו, כלומר בעתיד לא יהיו אפשרויות חדשות לפתרון. ההפך, האפשרויות יצטמצמו! העתיד הוא איוּם, למשל תביעות של דיירים נוספים יגרמו לקבלן להיכנס למגננה.
כשבני מגיע לממד המושפעים מתהווה סוג של עימות בין בני לממד המושפעים. "מה הקשר או ההשפעה על אנשים אחרים אם אסגור עם הקבלן כך או אחרת?" בני תמהה. אני מנסה לסנגר על ממד המושפעים ומציע שלא ייתכן שאין מושפעים מהחלטה. אולי ההשפעה לא תשנה את כיוון ההחלטה שלנו, אבל תמיד יש השפעות! בני התעקש שזו סוגיה עסקית/כלכלית גרידא, ואין מה לשקול השפעות למעט על חשבון הבנק. לא התאפקתי ושאלתי את בני: "ומה עם בני משפחתך, שיפגשו במעלית או למטה בגינה שכנים שאולי כאשר יתברר להם שסגרת מהר ובשקט עסקה טובה יותר בפרטי למרות שאתה בוועד, ייווצרו בהם רגשות של עוינות שייקח שנים לתקן?".
אנחנו ממעטים להתחשב במרחבי המושפעים. כשאנו בדילמה שמציקה לנו, הנטייה הטבעית היא להתכנס ולראות בעיקר את עצמנו. רוב החיים אנחנו מורגלים לחשוב "אני", ויוצא מכך שאנחנו הולכים וממעטים להבחין במעגלי ההשפעה שאנו יוצרים ופועלים בתוכם. הכלכלה הקפיטליסטית הִרגילה אותנו שאנחנו חיים במאבק על משאבים מוגבלים. תורת המשחקים המציאה את המושג "משחק סכום אפס" – לפיו כל רווח של מישהו "אחר" בא על חשבון של איזה "אני". אנחנו מודעים רוב הזמן ל"אני" הרגעי שלנו ושוכחים שלפני דקות היינו "אני" אחר. כל אלו מקדמים תודעה שגויה ש"אני" מובחן ונפרד מכל ה"שאר".
ממד המושפעים היה עבורי גילוי גדול. הוא פקח לי את העיניים ובבת אחת נכנסה לתוכי רב־ממדיות: כמה אנו מושפעים ומשפיעים, תלויים באחרים מסביבנו והם בנו. התלות וההשפעה ההדדית הזאת היא גם אחריות, הרבה מאוד הזדמנויות והעצמה (בוודאי כמנהלים), ובכל מקרה עובדה שצריך להביא בחשבון". עם הזמן, לא רק 'ראיתי' בצמתי החלטה מעגלי מעורבים רחבים יותר, התחלתי להתמנף מהם. בעיקר בלט לי עד כמה התחלתי להיעזר בעובדים שלי. לא כמנהל שמחלק הוראות ביצוע או מטיל משימות. כמנהל שלא רואה את כל התמונה ומבקש בגובה עיניים 'מהמעורבים' בנושא "מה הם רואים?" (ואולי שאני לא רואה). הרווחתי והועצמתי ברמות.
אני אוסף "סיפורים שקרו באמת" בצמתי החלטה שההכרה שאנחנו מושפעים ומשפיעים שינתה את ההחלטה שלנו, ומזמין שיתופים ממכם, כי סיפור או דוגמה טובים שווים אלף תמונות… תודה!