ידעתי שתדחה את ההצעה
מתי חכמת ההמונים מתחילה לפגוע בנו?
הרבה פעמים, מתוך חוסר ביטחון רגעי, סתם עייפות מהחיים או אמון גדול במקצועיות של מישהי\ו אחר, אנו מאמצים מוקדם מי דעה ועצה חיצונית.
לאורך זמן, הדבר הזה מעכב את הגדילה שלנו.
ידיעה שנוצרת בתוכנו מביאה איתה העצמה גדולה שאינה ניתנת ל- 'יבוא' מבחוץ. גדולתו של מלווה / חברה / יועצת / אימא / מורה היא לפעמים דווקא להתאפק מלתת את הפתרון, ולאפשר את הגדילה המיוחדת שקורית רק כאשר הלמידה מתרחשת מתוכנו.
בשנה השנייה של לימודי ההנדסה שלי באוניברסיטה התחלתי לעבוד במעבדה כעוזר מחקר של ד"ר קנת ג'זבי. אחד הפרויקטים הגדולים של המעבדה היה תמיכה בפרויקט החץ ובפיתוח מערך בדיקות חוזק החומרים לחלקים של הטיל. במהלך חיבוטי "מה הלאה?" בשנה הרביעית והאחרונה של התואר, ובגדולתו של קני 'לראות' את לבטי, הציע לי ג'זבי שאשקול תפקיד במפעל של התעשייה האווירית שפיתח ובנה את טילי החץ איתם עבדה המעבדה.
התחלתי תהליך מיון, עם כל ההילה של הגעה למתקן מסווג סודי ביותר, תחקירים ביטחוניים, אבחונים ומפגשם עם אנשים מקדת הנדסת החלל של התעשיה האווירית…
לבסוף קיבלתי הצעת עבודה ממנהל היחידה.
התחבטתי מאוד כי ברשימת ה"למה כן" היו סעיפים רבים… אבל הבטן שלי אמרה "לא!" מוחלט וחותך. ההורים יותר מ'רמזו' בעד, חברים התפעלו ("מי בהנדסה מכנית לפני סיום הלימודים מקבל הצעה מאחד המפעלים היוקרתיים של התעשיה האווירית…?"), וכנ"ל קולגות בוגרים ממעבדות שונות בפקולטה.
בסוף הקשבתי לקול הפנימי, ולמרות כל ה"בעדים" על הנייר, והבנתי שזה לא בשבילי, גם אם לא ידעתי להסביר בדיוק למה. נתתי תשובה שלילית. שיתפתי את ד"ר ג'זבי בהחלטתי, ותגובתו הפתיעה אותי כ"כ שאני זוכר אותה גם כמעט 40 שנים אחרי. רק היום אני רואה את החכמה הרבה שבמעשיו.
ד"ר ג'זבי היה רכון מעל שולחן עם אחד הדוקטורנטים שלו, כשגבו פונה אלי. הוא כמעט ולא הסתובב, והפטיר עם חצי חיוך: "ידעתי שתחליט לא לקחת את ההצעה". הוא אמר זאת באגביות, ללא שמץ של אכזבה או כעס שציפיתי להם, למרוץ המאמץ שהשקיע בייצור ההזדמנות עבורי.
"אז למה נתת לי לעבור את כל המסלול הזה, בזבוז הזמן, ההתלבטות והייסורים?" תהיתי בפניו.
הוא ענה בשלווה: "כי אחרת לא היית נחוש בבחירה שלך להמשיך לתואר שני".
זו הייתה חוויה עוצמתית וחשובה שעיצבה אותי עם השנים כבן-אדם בהתנהלות אישית במעגלים חברתיים, וכמנהל כלפי העובדים איתי. לראות מסביב מעגלים יותר רחבים של "מה קורה" ו"מה חשוב" מעבר לתועלת לי\לארגון בטווח הקצר. הוא לימד אותי שלפעמים התוצאה המיידית היא לא החשובה, אלא דווקא התהליך שעוברים בעקבות הצבת השאלה. מנהל טוב, וגם יועץ חכם, יידע להניח את השאלות וההזדמנויות במקום הנכון, ולתת לאנשים לעבור את התהליך מול השאלות בלי תשובות מונגשות.
בחוויה הזאת, התחיל מסע שקיבל ביטוי אחרי שלושה עשורים כחלק משיטת ששת הממדים לאימון יכולת החיבור לאינטואיציה שלנו, לקבלת החלטות ממקום שמשרת את הערכים שלנו באופן אותנטי ביחד עם עובדות ונתונים ומה שביניהם. זו שיטה שמאפשרת לכל מנהל לפעול בצורה יותר אינטואיטיבית ונכונה, מתוך בטחון עצמי וטבעיות, ולפרוץ את החסמים ותקרות הזכוכית של עולם העסקים השכלתני והמוגבל.
אז ד"ר קני ג'זבי- תודה, נתת לי תובנה עמוקה שמשרתת אותי עד היום, וגם מועברת הלאה.
