יונה ורולטה רוסית
זה התחיל תמים. ארוחת צהריים שגרתית קרוב למשרד (דאון-טאון חרבין, סין). כמות המנות הייתה סבירה, כלומר שליש או חמישית מהרהבתנות שמאפיינת ארוחות אירוח בסין כשיש 'אורחים'. בקיצור, ארוחה שגרתית ואגבית בין קולגות.
המנה הראשונה שהגיעה הייתה מנה אהובה עליי. טעימה להפליא ויפיפייה של 'פרח' דג בס אינסייד-אאוט חמוץ-מתוק (אני חייב ללמוד מתישהו כיצד הם מכינים את הדג קיפוד-למראה הזה).
ואז הגיע ה-ouch…!
בניגוד לדג המרהיב שעמד על השולחן וְכֻּלָּהּ לאיטו, הצלחת השנייה שהגיעה כולתה כאילו עם שואב אבק. כמו שמנת הדג היא המועדפת שלי, לשותפיי לארוחה, מסתבר, הייתה המנה הזאת המועדפת עליהם… בקושי הספקתי לשלוף את הטלפון הנייד ולצלם וכבר חצי מהמנה נעלם כליל. זה נראה כמו איזה אפרוח של איזו ציפור, נניח יונה, שדוף, עור יבש, עם ריח וטעם של משהו שרוף… החלקים והמנה התאיידו מהצלחת.
היינו חמישה: מר צ'ונג (הבוס), מיס פנג (נגיד בשוביניסטית שכבר אין לה מקום בינינו 'צעירונת שיווק ואירוח' על מנת להכניס אתכם מהר לאווירה), מר יונג (המתורגמן, אינטלקטואל שהגיע מרקע נמוך בסולם החברתי ומכפר חקלאי נידח שסובל כל הזמן את סבלי כל עוולות המעמדות בעולם). עוד מישהו שלעולם לא אזכור את שמו וגם לא מה הוא עושה (או אם הוא מסוגל לעשות) שאקרא לו בכינוי שהדבקנו לו "איש מיזוג אויר", ואני.
היו עוד מספר מנות ביניים נחמדות. מרק ארומטי (חובה וסטנדרט בכל ארוחה סינית), ולחמניות מקמח אורז שטוגנו בשומשום קריספי ומתוק בתחתית…
ואז הגענו, מסתבר, לפסגת הארוחה. מנת סטיר-פריי של פלפלים ברוטב די בסיסי ופשוט (שאגב מאפיין את רוב המנות בסין: מעט מרכיבים, הרוטב בדרך-כלל פשוט). למה פסגת הארוחה…? כי הסיניים ילדותיים ויהירים כלפי כל בני לאום אחרים, נהנים לעמת את הזרים בשטויות של להביך או לתת לך ההרגשה שאתה גמלוני [הערת המחבר].
המתורגמן, סדיסט סיני שכפה על עצמו איפוק ונימוסיות אירופיים כמתבקש מתחום עיסוקו וסיפור חייו, בעוד כולם מחייכים, שואל אותי בקטנה: "איך אתה עם חריף?"
"הממ…" אני עונה בעסקיות מלאכותית המאפיינת את הרוב המוחלט של השיחות עם סינים ובמיוחד סביב ארוחות עסקיות. "אני בסדר עם חריף כמו שמר צ'ונג עם יין האורז (Motay. 40%. סטנדרט אדישין).
הבוס, לוקח פלפל אחד ומכרסם לאיטו. אחריו בסדר מיס פנג, אחריה המתורגמן, אחריו "איש מיזוג אוויר". פני פוקר. האם זה מבחן אומץ? מבחן ספרטה של הנער עם גור השועלים מתחת לחולצה? מגיע תורי ואני לוקח אחד עם הצ'ופ סטיקס ומכרסם גם. כלום.
שוב משהו הלך לאיבוד בתרגום…?
מכיוון שאני 'בסדר' עם חריף, ובלי קשר הפלפלים מאוד טעימים, לוקח עוד אחד, ועוד אחד…
הסוד הוא שחלק מהפלפלים הירוקים לא חריפים בכלל, כמו מלפפון. ואחדים… ישמרנו השם, החלפיניו המקסיקניים הם עלובי החיים לעומתם. אש, אש, אש!!! ואי אפשר לדעת מי זה מי… כמו בספר הראשון של הארי פוטר, כשפרופסור דמבלדור מבקר את הארי באגף בית החולים אחרי הסצנה של אבן החכמים ולוקח מהסוכריות של ברטי בוטס בכל הטעמים, וטוען שבדרך-כלל אין לו מזל… ואכן עלתה בגורלו סוכרייה בטעם ווקס אוזניים…
קראתי למנה "רולטה רוסית".