חיים בשביל לעבוד או עובדים בשביל לחיות

מסעדה בפרובנס
החלטנו, בת זוגתי ואני, לטייל בפרובנס במהלך הפסח. באחת הכפרים הקטנטנים שתמונתו למעלה, התיישבנו במסעדה. המנות נראו טעימות וביתיות, לכל הסועדים היה קראף יין על השולחן וחיוך על הפנים. נראה אידילי. גם השעה כבר הייתה מאוחרת והבטן קרקרה.

מסעדה בפרובנס

חיים בשביל לעבוד או עובדים בשביל לחיות?


החלטנו, בת זוגתי ואני, לטייל בפרובנס במהלך הפסח. באחת הכפרים הקטנטנים שתמונתו למעלה, התיישבנו במסעדה. המנות נראו טעימות וביתיות, לכל הסועדים היה קראף יין על השולחן וחיוך על הפנים. נראה אידילי. גם השעה כבר הייתה מאוחרת והבטן קרקרה.

פסענו לעבר שולחן פנוי היחידי והתישבנו. מלצר ניגש אלינו ואמר לנו בצרפתית רהוטה שאי אפשר לשבת והמסעדה כבר סגורה. הסתכלנו וראינו שהמסעדה מלאה. כצבר מאומן, קמתי וניגשתי לבעל המקום והסברתי שאנו מאוד מתפעלים מהאווירה, מהריח שמגיעה מהשולחנות, ואנחנו גם מאוד רעבים. עם אנגלית מספיק טובה ועם סבר פנים נעים אמר "אי אפשר. אנחנו סגרנו עכשיו את המטבח להפסקת צהריים"… כל תחנוני לא הועילו. נראה שלהפסיד לקוחות, לוותר על הכנסה, פחות חשוב לבעל המסעדה מקדושת ההפסקה: או במילותיו: "אדוני הנכבד, אני עובד כדי לחיות – ולא חי כדי לעבוד".

אנחנו כל כך רצינו להתיישב ולהצטרף לחגיגה… "ב-7:30", הוסיף בעל המסעדה כשראה שאנחנו נשארנו תקועים במקום ולא זזים, "אנחנו פותחים שוב לארוחת ערב".

"סדרי עדיפויות" מלמלתי לבת זוגתי, והיא ענתה לי "חופש וחירות לא להשתעבד לפרנסה ועבודה…".

זה הזכיר לי פגישה שנקבעה לי לפני שנים עם מנכ"ל של חברה שהפעם אני הייתי 'הלקוח'. הפגישה נקבעה ל-13:30 אבל הקדמתי והגעתי ב-13:10. התנצלתי שאני מקדים והתיישבתי על ספה באזור ההמתנה. באלכסון ממני אני רואה את חדרו של המנכ"ל, והוא יושב במשרד שלו, על הכורסא ולא מול המחשב, בדיוק סיים את ארוחת הצהריים שלו. אני ניגש למזכירתו ושואל אם אפשר להיכנס. היא אומרת לי בנחמדות "לא, הוא בהפסקת צהריים. קבעתם ב-13:30. תרצה קפה בזמן שאתה ממתין?".

טוב, קפה היא הציעה כבר כשהגעתי. התגובה הראשונית שלי הייתה כעס. מה הקטע? וכו', "זה לא שהוא עוד לא סיים את הפגישה הקודמת שלו…".

הטיול שלנו היה כאמור בתקופת הפסח והדיאלוג עם בעל המסעדה, והזיכרון שלי על אותה פגישה עם המנכ"ל לפני שנים העלו מהר האסוציאציות לגבי "חופש" ו"חירות".

חופש אמיתי וחירות מתמשכת מתהווים כשאנו לא נרדפים ע"י עצמנו. זרע הפורענות נזרע בשלב הבחירה וקבלת ההחלטה. אם ביצענו תהליך ממצא כהכנה לקבלת החלטה משמעותית, כגון ב-14:00 אנחנו סוגרים את המטבח להפסקת צהריים", והתחברנו לסיבת הבחירה, או אז אנו מתקרבים להיות שלמים עם הבחירות שלנו, לא נטיל ספק בבחירה שלנו, לא נרגיש הרגשת פספוס או החמצה, וגם פחות סביר שנחווה חרטה בעתיד גם אם בדיעבד(וש) והמופרחות של החיים, ההחלטות שלנו לא יניבו את הפירות המצופים.

מנהל יכול לבחור בכל החלטה מאין הוא שואב את צדקת הדרך להצדיק את ההחלטה. כשהיא מגיעה מחיבור אינטואיטיבי זה חיבור עמוק ומנהלים, יזמים ומנהיגים שהרשו לעצמם לקבל החלטות מהמקום האינטואיטיבי הבריא, משתפים שהשתחררו מרוב רגשות החרטה ורגשות הפספוס או ההחמצה.

המנהל האינטואיטיבי, הוא אדם שמחובר לעצמו – והוא יודע, שהוא צריך את הפסקת הצהריים כדי לקחת פיקוד על היום שלו, ולא לרדוף סביב הזנב של עצמו. להזכיר לעצמו מה המטרה שלו, למה הוא עושה דברים, להבין מה הדרך שלו וגם ליהנות ממנה – למרות שתמיד יהיה מי שרוצה עוד פגישה ועוד הזדמנות לעשות עוד קצת כסף.

מנהל אינטואיטיבי לא רק מחליט לסגור את המטבח או לפתוח עסק חדש באופן גחמתי, או מוטה ומופעל דעות חיצוניות של אחרים. זה פנימי ולכן ברורה הדרך והוא לא 'מגמגם' בשלבי ביניים גם כשאיזה ישראלי לחוץ מנסה לפטיין אותו במחמאות.

 

ובהשראת הטיול, לצרפתים יש ביטוי תמציתי ומדויק לאיכות המוסגת אם הצלחנו להתחבר לעצמנו היטב ואנו ברורים לעצמנו למה אנו מחליטים מה שהחלטנו. הם מכנים את הבהירות Raison d'être  – "הסיבה לקיום" של בחירה או ההחלטה. כשיש לנו את 'הסיבה לקיום' כזאת, אנו חופשיים לחגוג את מימושה ומבחינת החופש והבחירה שלנו, אנו בפסגה.

איך אמר הבודהה?

החיים הם סבל (אנו נרדפים ע"י הרגשת פספוס אישי וחרטות),

לסבל יש סיבה (כשאנו לא שלמים עם הבחירות שלנו),

יש דרכים להשתחרר מהסבל (להתחבר לעצמנו בשלב מוקדם כשמקבלים החלטה),

הדרך היא להתאמן לשמוע את הקול הפנימי האינטואיטיבי שלנו ולהתחבר לעצמנו.

מוצעים

ממד המושפעים

ממד המושפעים

משפחתו של בני, סמנכ"ל תפעול בחברת ייצור המעסיקה מאות עובדים, קנתה דירה בבניין חדש. הקבלן מאחר במסירת הדירות לרוכשים ובחוזה יש סעיף קנס על איחור מסירה. בני חבר בוועד הזמני של הרוכשים וממוקד לסגור את הפיצוי על איחור במסירת הדירה מהקבלן למשפחתו.

קרא עוד »

effective incubation

מענה ראשון
הכרה בנחיצות בפלטפורמה חדשה לבצע בדיקת הנאותות של מיזם כך שאחוז החלטות ההשקעה השליליות הכוזבות, כמו גם החיוביות הכוזבות, קטנות משמעותית ביחס לתוצאות בדיקת הנאותות כיום.

מענה שני 
האופן שבו תומכים במיזמי חדשנות סביבתית לבצע את הפיתוח העסקי שלהם וכניסה לשווקים הבינלאומיים.

מענה שלישי
הנגשת מידע איכותי על שווקי היעד ומאפייני התחרות בהם.

מענה רביעי
פלטפורמה לטיפוח מקצועיות ההנהלה.

effective incubation

The first pillar is a scientific oversight ‘club’, involving most of the leading scientists in Israel dealing with environment-related sciences. 'Club' members acknowledge the need for them to work together across disciplines and synthesize interdisciplinary considerations. The purpose of this 'club' is to sieve out technical/scientific dead-ends ahead of time for pipeline candidates, and overcome unexpected technological crises for the portfolio companies (if such arise during the long-haul maturation).

The objective of the second pillar – the marketplace/commercial agency – is to provide, on a global basis, first-hand market understanding plus marketing intelligence for the fund and for portfolio companies. Members of this 'club' are companies that manufacture and sell sustainability-related products and services in global markets.

The third pillar is an international program linking government, certification and piloting bodies around the world that can expedite the introduction of new sustainability products into their respective local markets.

The fourth pillar is a tailor-made mentoring and training program designed to augment the capability of the sustainability entrepreneurs and executives in international sustainability business practices.

דילוג לתוכן