איך נדע שההחלטה טובה?
זוכרים את כדור הטניס? זה אותו הכדור, אותה הרקטה, אותה מהירות היד, ועדיין – כשהכדור פוגע במרכז הרקטה מתחוללת תחושה מיוחדת של העברת אנרגיה יתרה לכדור. שני כוחות מניעים אותנו: כוח יצירתי שמוּנָע מהשאלה "מה כן?" וכוח משבית של "מה לא?". נקרא להם "לבוא מאהבה" ו"לבוא מִ פַּ חַ ד".

לבוא מאהבה משמעותו רצון שמשהו יתקדם, יקרה, יתאפשר; התמקדות ב"מה כן", ולא מניית הסיבות "למה לא", גם אם הן אמיתיות ואפילו טובות. לבוא מאהבה זה להצעיד מצב קדימה על מסלול האבולוציה הבריא שלו. לעומת זאת, לבוא מפחד משמעותו לעצור דברים, למנוע. להתמקד ב"מה לא". העשייה במישור הזה היא למנוע ממשהו לקרות.

החלטה שלמרות כל נפתוליה בסופו של דבר באה מאהבה, משמעה לאפשר משהו חיובי. זו החלטה טובה, ואותה אפשר להרגיש בדיוק כמו כדור טניס במרכז הרקטה. להחלטה שבאה מאהבה מתלוות תחושות של עוצמה, היעדר תקרת זכוכית, התעלות. כוח האהבה מייצר תנועה, הוא מייצר אנרגיה ונותן אנרגיה, פותח אפשרויות חדשות.

החלטה שהונעה מרצון שמשהו לא יתאפשר היא החלטה שנבעה מפחד. להחלטה שבאה מפחד מתלווה תחושת ריקנות, פספוס, סוג של עצב. כשמזוהות תחושות של צמצום, התכווצות, קור, החמצה, אכזבה, רצון להיחבא אל הכלים – עלינו להבין שהגוף־נפש שלנו יודע שבאנו מפחד, וזה היה המניע הדומיננטי שהכתיב את ההחלטה. זה סימן חזק וברור.
את הרגשות הללו קל לזהות בתגובת הגוף. מרתק ופלאי לגלות שלחלק מהאנשים קל הרבה יותר להבין ולחוש אם הם באו מפחד, ולחֵ לק קל מאוד לחוש אם הם באו מאהבה. האתגר הוא להיות כן, מחובר וקשוב לשתי התחושות ולמשמעותן.

בדיקת "בא מאהבה" או "בא מפחד" היא בדיקה חזקה, עמוקה ואמינה. היא מעניקה לנו תחושת ביטחון כשההחלטה נובעת ממניעים מעצימים; או לחלופין – מאששת שמדובר רק בהחלטת ביניים, שמטרתה בעיקר לסיים את האי־נעימות הכרוכה בדילמה.

פעם מיינתי מועמדים לתפקיד בכיר ומרכזי ונשארו לי שני מועמדים למיון סופי. אחד היה מוכשר יותר ובעל משקל סגולי גבוה יותר לתפקיד, אך חששתי שיאיים על איש צוות בכיר אחר בהנהלת החברה. השני היה מועמד בעל משקל סגולי נמוך וכישורים פחותים. נטיתי לקלוט את המועמד המוכשר פחות כדי שלא יאיים על העובד הבכיר שכבר נמצא במערך.
אני מניח שהרבה מנהלים יזדהו עם הסיטואציה הזאת, גם אם מביך להודות בכך. אבל החלטה שכזו היא לבוא מפחד; הרגשתי זאת בגוף והייתי מודע לכך בלב. בחוכמה בדיעבד, מזל שקלטתי שאני בא לא מהמקום הנכון ושיניתי את החלטתי. באתי מאהבה ולא נכנעתי לפיתוי לקלוט עובד חדש ש"יעשה לנו חיים קלים". בפשטות, לבוא מאהבה הוא לבחור בתוצאה שמעוניינים בה, ואילו לבוא מפחד הוא לבחור במשהו כדי למנוע תוצאה אחרת! כמנהל, הייתי חוקק את זה על לוח ההשראה של כל מנהל חדש שקלטתי במערכת.

גם בתחום הזוגיות אפשר לראות הבדל בין שני המצבים. במידה מסוימת, בכל בוקר כל אחד מבני הזוג נדרש להחליט אם להישאר בזוגיות או לעזוב. נניח שההחלטה היא להישאר: איזה הבדל גדול יהיה באיכות החיים שלהם אם ההחלטה נבעה מבחירה "למה כן", ולא מהחשש ששם, בחוץ, יהיה פחות טוב.
אחרי שסיימתי תקופה בת כמה שנים בהקמה וניהול של חברת הייטק מצליחה, פנה אליי קולגה בהצעה להקים יחד סטארט־אפ. לכאורה, הרעיון היה חזק וההבטחה העסקית גדולה מאוד. בתקופה זו החברה שהקמתי המשיכה בלעדיי ואני נשארתי בתחושה שעולם ההייטק חושב שההצלחה שלי הייתה מקרית. שבוי בחלום של הצלחה עסקית נוספת, שתהפוך את ההצלחה ה"מקרית" למגמה של הצלחה, הסכמתי להצטרף ולהקים את החברה החדשה.

לא הייתה כאן התלהבות שלי להקים חברה חדשה מתוך אהבה לחזון, למוצר או אפילו למסלול הלמידה שאעבור. הייתי שבוי בהיבט צר של מוצא ופתרון למצוקה "מה הלאה?" זו הייתה החלטה שבאה מפחד ולא מאהבה. החלטה שלא מייצרת תנועה, לא מרחיבה, לא מוּנעת מאמונה שאייצר משהו חדש וראוי. לצערי ולאכזבתי מעצמי, מה שהניע אותי להצטרף להקמת החברה היו סיבות פחות חכמות. באתי מפחד.