5 סוגי מחליטים וכיצד הם מתמודדים עם החלטות
כל פעם מחדש מרגשת אותי העבודה עם אנשים כשאני עוזר להם לרכוש את שיטת ששת הממדים, מלמד אותם להתמודד עם דילמה מציקה, וחש עד כמה שיטה זו מועילה. נכון, לפעמים יש אגוזים קשים לפיצוח, אבל כשאדם מגיע מוכן לתהליך – הוא מוצא את מה שהוא מחפש!
עם הזמן שמתי לב שיש חמישה סוגי אנשים, טייפקאסטים, שחוזרים על עצמם מבין אלו שמגיעים אליי להתייעצות. אומנם כל אחד מגיע בעקבות התמודדות בנושא אחר – צומת דרכים בקריירה, מערכת יחסים, החלטות חשובות בעבודה, רילוקיישן ועוד, אבל הדפוסים חוזרים על עצמם.
לפני שאחלוק אתכם את רשמיי על הטיפוסים שמצאתי, אשאיר אתכם עם שתי שאלות חימום:
1. האם לדעתכם אנשים מתאפיינים ב״סגנון התלבטות״ דומה בכל החלטה, או שיש סגנונות שונים בצמתים שונים?
2. האם אתם יכולים לחשוב על סגנון אחד שמאפיין אתכם יותר, או שתיאר אתכם בצומת משמעותי בחיים?
וה"טיפוסים"…
- freeze – אנשים המאותגרים ממהלך דרמטי ונועז, למשל להתניע מהלך אסטרטגי השנוי במחלוקת, להיפרד ממייסד שותף (co-founder) אפילו כשזה בטוב, לסגור עסק, למכור בית וכדומה, פעמים רבות נתקלים בקונפליקט בין מה שהיועצים או הנתונים היבשים אומרים לבין התחושות שלהם. כתוצאה מכך נתקעים, וההחלטה ממתינה… אני מזמין אתכם לנחש מה הקול החזק בדרך-כלל, ומה הקול שצריך לחזק אצל רוב האנשים.
- החליטו, אבל חייבים סימוכין – פגשתי את הטייפ הזה הרבה אצל אנשים ששקלו לעזוב מקום עבודה / לעשות שינוי מקצועי או תפנית בקריירה שלהם. הם פנו לליווי בקבלת החלטה למרות שמהר מאוד נהיה ברור שהם כבר קיבלו החלטה, והם באים להתייעץ ״בכאילו״. הם כבר קיבלו החלטה, בין במודע ובין שלא, והם "יודעים", אבל זקוקים לוודאות לשמוע את עצמם ולקבל גושפנקה.
- מחליטים ונסוגים – זה יכול לקרות לכל אחד וזה לא מצב נעים, וגם אני חוויתי אותו. יש סיבה שאנו מהססים, ואם נסגנו פעם אחת בדילמה, זה בד"כ קורה שוב ושוב. לפעמים כי הנושאים רגישים ולא נעים לנו להיות כנים, אפילו מול עצמנו. לפעמים כי אנו לא סומכים על עצמנו שעשינו תהליך מלא וממצה ונשארים עם חשש להחמצה. זו נקודה קשה ומתסכלת, כי היא מעוררת כעס עצמי – תסכול שמביע את המחשבה הפנימית ״מה זה אומר עליי שאני לא מסוגל לממש את ההחלטה"? שמתווסף למצוקה המקורית שנובעת מהדילמה.
- מגמדים את גודל הבעיה – פעמים רבות שמעתי אנשים שמתלבטים איתי על משהו ולאחר מכן מבטלים אותו: ״אבל זה שום דבר…" או אומרים מראש "זה לא עניין רציני" (מוזמנים לקרוא על זה בפוסט על הנסיכה והעדשה). התופעה נפוצה בעיקר בקרב מנהלים ומנהלות בתפקידים בכירים, שמרגישים שאם לא מדובר בבעיה טרנס גלקטית, אין להם את הלגיטימציה להתחבט.
- לעולם מתחבטים – פשוט מטרה נעה שכל פעם שמתקרבים לבהירות החלטה הם מכניסים מרכיב חדש ומחדשים את ההתלבטות, או צצה התלבטות חדשה. זה נראה הם נמשכים למצב של התלבטות יותר מלהכריע. כאילו מצב ההתלבטות מביא יותר תועלת מלקבל החלטה ולממש .
אלו סוגי המתלבטים וההתלבטויות הנפוצים שנתקלתי בהם. אני מזמין אתכם לחזור לשאלות המנחות ולחשוב רגע האם יש לכם סגנון התלבטות שאתם מזהים אצלכם יותר, ואם כן – איך אתם מתמודדים איתו? ואיך הייתם רוצים להתמודד איתו?