סוגי קבלת החלטות
נתקלתי בראיון עם הת'ר רייזמן מהיזמות העשירות בקנדה שסיכמה בשלהי הקרירה שלה: "אינטואיציה היא תוצאה של ניסיון מצטבר. זה נחקק במוחך ומעניק לך תגובה אינטואיטיבית… לפעמים נשים מנסות להתכחש לכך, אבל זה המקור הטוב ביותר. כמובן שצריך להסתמך גם על ניתוח ואסטרטגיה, אבל פעמים רבות אין תשובה שלא משתמעת לשני פנים וצריך לקבל החלטה אינטואיטיבית", וחשבתי "מדוע רייזמן טורחת לעודד שימוש באינטואיציה?"
התשובה הראשונה שקפצה לי בראש (מכיוון שערכתי על זה פעם מחקר עם מנהלות שבולטות בכישורן והצלחה), היא מכיוון שיש נטיה בעולם העסקים להעדיף את המסקנות שנובעות מאנליזות ושאפשר לגבות בנתונים כמותיים. במחשבה נוספת חשבתי כי אולי כמי שעסקה ביזמות ובעסקים עשרות שנים רייזמן יודעת שיש בעצם שלוש סוגי החלטות וזאת שמתבססת על הקשבה לאינטואיציה מביאה יתרון על פני שתי השיטות האחרות.
שלושת הדרכים בהן מתקבלות החלטות הן:
- ללא מחשבה – שליפה מהמותן, גחמה, "בא לי", "לזרום", להגיב ללחצי הסביבה, לעשות מה שתמיד עשינו וכו'. גם שלא מדברים במאמרים ובראיונות על סוג ההחלטות הזה, הוא מאוד נוכח ומנהלים רבים מוצאים את עצמם מקבלים החלטות משם.
- לתת לנתונים להחליט – לעבוד לפי האקסל, לפי המספרים, לפי מודל אנליטי, רציונלי, על ידי החלטה קרה, שמבוססת על נתונים בלבד. רוב המנהלים מתפתים לקבל החלטות בדרך זאת. הם נאבקים בגחמניות, שואפים להיות מקצועיים, ללכת 'על בטוח', אולי על מנת להימנע מביקורת, טעויות וחרטה. איך אמר מישהו מתחום הביג דאטה? "עוד לא פותר מנהל שקיבל החלטה על בסיס ביג דאטה ובינה מלאכותית!". ואם אין נתונים…? מחכים שיהיו עוד "faking it until you make it".
- לחשוב מבלי לחשוב – לעשות שימוש באינטואיציה אינטליגנטית, שמשלבת בין נתונים זמינים ומתודות מוכחות, לבין זיהוי דפוסים ותחושת בטן מאומנת ומיומנת. שימוש משולב גם בחלק המודע וגם בתת-מודע של המוח.
רייזמן מצאה לנכון לגלות שאינטואיציה אינטליגנטית זו ההמלצה שלה. המלצות דומות שומעים מקצה לקצה מכל המנהלים, מנהיגים ויזמים הגדולים של דורנו. מלקולם גלדוול בספרו "ממבט ראשון" (Blink) שוטח סקירה רחבה על אותם אלו שהפגינו שנולדו עם, ושאימנו הלאה את היכולת שלהם להיות מחוברים לאינטואיציה ומשם לקבל את ההחלטות שלהם.
אני במיוחד מוקסם מסיפור חוקר יבשת הקוטב הדרומי ארנסט שקלטון שמסופר שראיונות הקבלה לצוות המסע המאתגר לקחו אצלו מספר שניות עם כל מועמד. נשמע שטחי וגחמתי בהתחלה? אחרי שקוראים את תפקוד 27 אנשי הצוות ביחד ולחוד במסע היחלצות מעורר השתעות שנמשך כשנתיים לכודים באנטרקטיקה אחרי שספינתם נלכדה בין קרחונים ונמעכה, משתנה היחס לעוצמת ההישענות של שקלטון כמנהל (אגב שבהרבה מובנים אחרים לא היה מהמוצלחים), על דיוק בחירה כשהוא נשענת על אינטואיציה בריאה.
